Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תפילה פרק י

א) מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון את ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך. מי שטעה באחת משלוש ברכות הראשונות, חוזר לראש; ואם טעה באחת משלוש ברכות אחרונות, חוזר לעבודה; ואם טעה באחת מן האמצעייות, חוזר לתחילת ברכה שטעה בה, ומשלים תפילתו על הסדר. וכן שליח ציבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם, על דרך זו הוא חוזר.

ב) אבל אם טעה שליח ציבור כשהוא מתפלל בלחש, אני אומר שאינו חוזר ומתפלל בלחש פעם שנייה, מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם; והוא שאם טעה בה, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.

ג) שליח ציבור שטעה ונבהל, ולא ידע מהיכן יתחיל, ושהה שעה -- יעמוד אחר תחתיו. ואם טעה בברכת המינים, אין ממתינין לו, אלא מיד יעמוד אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו -- והוא, שלא התחיל בה, אבל אם התחיל בה, ממתינין לו שעה. ולא יהא השני סרבן, באותה שעה.

ד) ומהיכן הוא מתחיל, מתחילת ברכה שטעה בה הראשון, אם טעה באחת מן האמצעייות; אבל אם טעה באחת משלוש ראשונות, מתחיל השני מן הראש, ואם טעה באחת מן האחרונות, יתחיל השני מן העבודה.

ה) האומר איני יורד לפני התיבה, מפני שבגדיי צבועים, אף בלבנים, לא יעבור באותה תפילה. אמר איני עובר, מפני שיש ברגליי סנדל, אף יחף, לא יעבור.

ו) מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל, אינו חוזר ומתפלל, אלא אם כן התפלל תפילה זו, על דעת שהיא נדבה -- שאם רצה יחיד להתפלל כל היום כולו תפילת נדבה, יתפלל. מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל, פוסק ואפילו באמצע הברכה; ואם הייתה תפילת ערבית, אינו פוסק, שלא התפלל אותה מתחילה, אלא על דעת שאינה חובה.

ז) מי שטעה והתפלל של חול בשבת, יצא; ואם נזכר והוא בתוך התפילה, גומר ברכה שהתחיל בה, וחוזר ומתפלל של שבת. במה דברים אמורים, בערבית או בשחרית או במנחה. אבל במוסף, פוסק אפילו באמצע הברכה; וכן אם השלים תפילה של חול על דעת שהוא מוסף, חוזר ומתפלל מוסף. אחד שבת, ואחד יום טוב, ואחד ראש חודש.

ח) מי שטעה בימות הגשמים, ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל, חוזר לראש; ואם הזכיר הטל, אינו חוזר. ואם טעה בימות החמה, ואמר מוריד הגשם, חוזר לראש; ואם לא הזכיר טל, אין מחזירין אותו, שאין הטל נעצר, ואינו צריך בקשה.

ט) מי ששכח השאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים, בשומע תפילה. ואם נזכר אחר שבירך שומע תפילה, חוזר לברכת השנים; ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו, חוזר ומתפלל שנייה.

י) טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, אם נזכר קודם שישלים תפילתו, חוזר לעבודה ומזכיר. ואם נזכר אחר שהשלים תפילתו, חוזר לראש; ואם היה רגיל לומר דברי תחנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו, חוזר לעבודה.

יא) במה דברים אמורים, בחולו של מועד, או בשחרית ובמנחה של ראשי חודשים; אבל ערבית של ראש חודש, אם לא הזכיר, אינו חוזר.

יב) כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, שליח ציבור חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם: חוץ משחרית של ראש חודש, שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שהשלים תפילתו, אין מחזירין אותו, מפני טורח ציבור -- שהרי תפילת המוספין לפניו, שהוא מזכיר בה ראש חודש.

יג) עשרת ימים שמראש השנה עד יום הכיפורים, טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש, חוזר לראש. טעה וחתם באחת עשרה אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחילת הברכה, וחותם בה המלך המשפט, ומתפלל והולך על הסדר; ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו, חוזר לראש. אחד יחיד, ואחד ציבור.

יד) טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אם נזכר קודם שומע תפילה, מבדיל בשומע תפילה; ואם נזכר אחר שומע תפילה, משלים תפילתו, ואינו צריך לחזור. וכן מי שלא הזכיר על הניסים בחנוכה ובפורים, ועננו בתפילת תענית, אינו חוזר ומתפלל -- אחד יחיד ואחד ציבור. ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו, אומר עננו אבינו... כי אתה שומע תפילה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה; יהיו לרצון אמרי פי.

טו) שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית שתיים של שבת; וכן ביום טוב. שכח ולא התפלל מנחה בשבת, או ביום טוב, מתפלל במוצאיהן ערבית שתיים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה; ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל באחת מהן, יצא -- אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה, חוזר ומתפלל תפילה שלישית, מפני שהראשונה לא עלתה לו, מפני שהקדימה לתפילה שהיא תפילת ערבית. וכל המתפלל שתי תפילות, אפילו שחרית ומוסף, לא יתפלל זו אחר זו, אלא ישהה בין תפילה לתפילה, כדי שתתחונן דעתו עליו.

טז) אסור לו למתפלל בציבור, שיקדים תפילתו לתפילת הציבור. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה, יתפלל. ואם לאו, ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עימו בלחש מילה במילה, עד שיגיע שליח ציבור לקדושה; ועונה הקדושה עם הציבור, ומתפלל שאר תפילה לעצמו. ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור, והגיע שליח ציבור לקדושה, לא יפסיק, ולא יענה קדושה עימהן; וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא מברך, והוא באמצע התפילה -- ואין צריך לומר, בשאר הברכות.